אתמול הודיעה היועצת המשפטית לממשלה שהיא לא מתכוונת להגיע לבית המשפט המחוזי, לבקשת השופטים. לא יאה לה להאזין לתחינות השופטים לרדת מהסולם הגבוה שעליו טיפסה התביעה בעניין משפט נתניהו.
היא מתכוונת להחזיק את משפט נתניהו תלוי באוויר כמנוף לנבצרות משפטית עתידית, במיוחד לאור כוונת גוש השינוי, בתמיכת המפלגות הערביות, לבטל את התיקון לחוק הנבצרות, שנכנס לתוקף ביחס לראש הממשלה נתניהו החל מהכנסת הנוכחית, ואשר מבטל את "הנבצרות המשפטית". כן, למה לוותר על מנוף של לחץ משפטי, אם אפשר לעשות בו שימוש כדי לשמר את הכוח הלא ייאמן של היוריסטוקרטיה הישראלית?
לפני ימים ספורים חשף עמית סגל בחדשות 12 כי בועז בלט, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, אמר בקולו: "משתמשים במשטרה כאמצעי. יש פה לא מעט אירועים שכל בר דעת מבין שזה תיקי מגירה, אתה יודע, זה מנופי לחץ שמפעילים על אנשים, שמים במגירה, לא עושים עם זה כלום שנה. את אותם כלים הם מפעילים גם על קציני משטרה דרך מח"ש. חרגת במשהו, כל מה שצריך זה לבוא ולהזמין אותך עכשיו לכיסא המחשבות״.
לאחרונה גם טען השר לביטחון לאומי כי בהרב-מיארה סוחטת את מפכ"ל המשטרה. לדבריו, היא צורחת עליו, מיישרת אותו והוא מחוויר כסיד. לטענתו, היא מחזיקה אותו באמצעות חשדות לכאורה לעבירות בנייה בביתו.
הבה נצרף לכך את תלונתו של מנדלבליט בפני אפי נוה כי שי ניצן "מחזיק אותו בגרונו" בשל תיק הרפז; את השר מיקי זוהר הזמינו לחקירה לאחר שביקר בחריפות את הפרקליטות; את החשיפה שלנו בתיקי נתניהו לטענות קשות על הפעלת לחצים על שלמה פילבר, ניר חפץ ושאול אלוביץ' ובני משפחתו, בין היתר בניסיון להשיג עדויות מדינה; את כתב האישום המופרך שהוגש כנגד הפרופ' יעקב נאמן מתוך כוונה לסכל את מינויו לתפקיד שר המשפטים.; וכן, הבה ניזכר, הייתה זו איילת שקד שסיפרה על כך שהזהירו אותה, כשלקחה על עצמה את תיק המשפטים, שבפרקליטות יתפרו לה תיק.
כדי להבין מה פשר השימוש בכלי של "סחיטה באיומים" מצד היוריסטוקרטיה הישראלית, יש להתבונן בתיאוריות האליטות הסוציולוגיות האיטלקיות מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. תיאוריות אלו, למשל, בהיבט הכלכלי שלהן, מדמות את האליטות לסוג של מאפיה. הכוונה איננה בהכרח לארגון חשאי שמתכנס בחדר אפל ומתאם את צעדיו, אלא שמדובר ברשת של בעלי כוח במוקדי המשפט, התקשורת, האקדמיה, הביטחון והכלכלה, שמקיימים ביניהם יחסי נאמנות, הדדיות והגנה. הם אינם חייבים לתאם ביניהם כדי לייצר תוצאה קולקטיבית: שימור הכוח והדרת מי שמאיים עליו.
על פי תיאוריה זו, כמו בכל מאפיה, יש בוסים, יש דילרים ויש אוכפי משמעת. הבוסים מחזיקים בכוח המוסדי; הדילרים הם מתווכי הכוח, המחברים בין מוקדי ההשפעה, מסדרים מינויים, מייצרים לגיטימציה ומעבירים מסרים; ואוכפי המשמעת מפעילים את מנגנוני הלחץ על מי שחורג מהשורה. תיק חקירה הופך במערכת כזאת לא רק לכלי לבירור האמת, אלא גם למטבע עובר לסוחר, למנוף לחץ ולדרך להזכיר לאנשים מי באמת מחזיק בכוח.
מיקי זוהר
צילום: תמונת סטילס: יונתן זינדל/פלאש 90, ראיון: 103fm
"הדילרים" בהיבט הסוציולוגי בישראל הם אלו שמרימים דגלים אדומים כשמאיימים על מוקדי הכוח של האליטות. עמית בכר, ראש לשכת עורכי הדין, הוא "דילר" במובן הזה. אנשי האקדמיה מפורום המרצים למען היוריסטוקרטיה, שעושים לוחמת משפט כדי לשמר את מוקדי הכוח של האליטות ושל ההגמוניה הישנה, גם הם פועלים כ"דילרים" עבור האליטות הללו.
השימוש במנגנונים של פרוטקשן ושל סחיטה באיומים אינו קיים רק בזירת היוריסטוקרטיה. בישראל סחיטה באיומים הפכה, במובן הרחב, לשיטת פעולה של מי שמחזיקים במוקדי כוח במדינה. האחים לנשק ופורום 555 הציבו איום של פגיעה בכשירות הצבאית אם לא יבוטל התיקון לחוק עילת הסבירות.
כלפי החרדים נשמעים איומים כי אם לא יצטרפו לממשלת השמאל, מערכת המשפט תרדוף אותם באמצעות צווי מעצר. לכך יש להוסיף את תיאוריית "הנבצרות המשפטית", המאפשרת הדחת ראש ממשלה נבחר אם יתנהל באופן שאינו תואם את האינטרסים של המערכת. לתיאוריה זו אין תקדים בשום מדינה על פני כדור הארץ כיום.
גם הדיווחים על מגעים בין אנשי איזנקוט לגורמים חרדיים, שבהם מעורבים לכאורה גורמים משפטיים ומוצעות ערבויות בנוגע לחוק הגיוס, מעוררים שאלות קשות. מי יושב בדיונים האלה? היו דיווחים מצד החרדים שאהרן ברק מעורב במגעים.
אם הדיווחים האלה נכונים, מדובר בהתנהלות חמורה ביותר של גורמים משפטיים שאמורים להיות ניטרליים ולא כלי שרת בידי ההגמוניה הישנה. מי הסמיך את אותם גורמים לתת ערבויות משפטיות לגורמים פוליטיים? האם נוצר כאן משא ומתן שבו מערכת המשפט היא צד פוליטי, במקום להיות גורם מקצועי שאמור להבטיח את שלטון החוק?
שיא הציניות השתקף בדברי בהרב-מיארה בכנס השתלמות הפרקליטות באילת, כאשר היא כינתה את התיקון לחוק מח"ש כ"כמוסת רעל המוחדרת אל מערכת אכיפת החוק ומפרקת מבפנים את עקרון הא-פוליטיות והשוויון בפני החוק".
למשמע דבריו של ניצב בלט, החוקר הבכיר ביותר במדינה, שמתאר את השימוש הפסול שהפרקליטות עושה בכוחה של מח"ש ככלי סחיטה נגד אזרחים, לא ניתן אלא לגחך למשמע דבריה של בהרב-מיארה, שהם כה מנותקים מהמציאות.
ישראל היא אכן מדינה של אפרטהייד משפטי. ומי שפירקו את עקרון הא-פוליטיות והשוויון בפני החוק הם אלה שהפכו את עצם הפיקוח עליהם לאיום על שלטון החוק.
פרופ' משה כהן-אליה הוא מומחה למשפט חוקתי; מייסד "מסד הארץ – מכון המחקר של עם ישראל".