השקט הופר בשכונת א-נסר, ברחוב א-לבאבידי בעיר עזה, ב-29 בספטמבר 2026 בשעה 03:28 לפנות בוקר. שריקות חדות אך עמומות התעצמו משנייה לשנייה מכיוון חוף הים, עד שסדרת טילים פגעה בקומה השלישית במבנה בן חמש קומות שבו הסתתר מפקד חטיבת צפון רצועת עזה בזרוע הצבאית של חמאס, עז אלדין ביכ, המכונה אבו חמזה. לצדו היה הסייען הבכיר, שומרו האישי ויד ימינו: מוהנד אבו-פול. הדירה עלתה באש.
לפחות לפי עדויות הפלסטינים שהתפרסמו בכלי התקשורת הערבית באותו יום, בצה״ל ובשב״כ לא לקחו אף סיכון והטילים פגעו בכל זווית אפשרית כדי למנוע בריחה של אבו חמזה ברגע האחרון – למקרה שהמבוקש הבכיר יקבל התרעה ולו של שניות בודדות שתאפשר לו לרוץ לגרם המדרגות, לעבור חדר או לקפוץ מהחלון.
בחמאס כבר למודי ניסיון מהמלחמה הארוכה ומאלפי הסיכולים. הם יודעים שצה״ל מדייק כל כך את גודל וסוג החימוש כדי למנוע נזק אגבי ופגיעה בבלתי מעורבים, עד שדי בכך שיברחו לחדר סמוך או ייצאו מהאזור שבו הם שוהים כדי להימלט מאימת הטיל. במקרה שמדובר ברחפן שיודע לנווט ולנהל מצוד אחר הדמות, זה כבר סיפור אחר: הסיכוי להימלט מרחפן מתאבד של צה״ל שמופעל על ידי גורם מקצועי ומיומן מיחידה מיוחדת הוא קלוש ביותר.
אך מאחורי הקלעים של הדרמה המרעישה התבררה האמת המפתיעה: חיסולו של הבכיר, אירוע דרמטי שכולם ידעו כי סופו להתממש במועד זה או אחר, לא התרחש כלל באותו בוקר מדובר, אלא כשבוע לפני כן, בניסיון הסיכול הממוקד הראשון.
המידע מהשב״כ הצביע על דירת מסתור. ״תמיד רצף של טעויות, לצד ערנות וחדות של גורמי המודיעין – במקרה הזה של השב״כ – מביא לחשיפת המיקום״, הסביר גורם ביטחוני שמצוי בתהליכי מדיניות הסיכול הממוקד הישראלי. ״כמו לפני כל סיכול ממוקד, בטח של דמות בכירה, מתקיים שיח מקצועי-מבצעי במסגרת ה׳מקרים ותגובות׳, ובו גם תהליך בחירת החימוש ודרכי הפעולה. יש מגוון יכולות לצה״ל, חלקן מסווגות ביותר״.
לפני ההיערכות לסיכול הממוקד, בשלב הראשון, התנהל שיח ענייני בין פיקוד הדרום לחיל האוויר ונבחרה ״אש יבשתית מדויקת״ לביצוע המשימה. בכירים מפיקוד הדרום הגיעו אל חמ״ל השב״כ ונערכו לרגע שבו אנשי השב״כ ייתנו ״אור ירוק״ ויקבעו ברמת סמך גבוהה כי מח״ט צפונית נמצא במבנה. האות הגיע. קצין בכיר בפיקוד הדרום נתן את האישור לשיגור הטילים, שעשו את דרכם לעבר המבנה.
תוך כדי המעוף מתבצעת בקרה על אמצעי הלחימה ובחינה של התצפיות והמודיעין סביב המבנה. מרכז האש של פיקוד הדרום, שמנהל את רגעי החיסול, נדרש לקשב ברמה הגבוהה ביותר ולעיבוד מידע מהיר – כשעל הקו מספר מפקדים בכירים, בהם מפקד פיקוד הדרום האלוף יניב עשור, ואחד מהם מדבר ישירות באוזנו של אל״מ ק׳.
לפתע התקבלו בחמ״ל המיוחד נתונים אודות אחד החימושים שהיה באמצע המסלול, בערך דקה בטרם יפגע בדירת המסתור. אל״מ ק׳ נאלץ לנתק את השיחה עם הבכירים כדי להתרכז, ולקבל החלטה של הרגע האחרון: להסיט את כל החימושים מהמטרה, על רקע החשש שאחד מהם יסטה, לא יפגע במדויק ויגרום לנזק אגבי. בביטחון מלא הוא נתן את הפקודה.
״העלות הכלכלית של החימושים לא מובאת בחשבון, זה לא השיקול – אלא נזק אגבי, דיוק אל המטרה וההזדמנות המבצעית. בשביל זה צריך עצבי ברזל ושיקול דעת קר וחד, שמתבסס על ביטחון עצמי גבוה שתהיה גם פעם שנייה. מסתבר שהיא הגיעה אחרי שבוע... זה תמיד מתבסס על רצף של טעויות של האויב״.
אבו-חמזה נולד בשנת 1981 וגדל במחנה הפליטים ג׳באליה – מעוז טרור צפוף, קשוח ואולי המורכב ביותר ברצועת עזה. בראשית האינתיפאדה השנייה הצטרף לזרוע הצבאית של חמאס יחד עם אחמד רנדור מהעיר עזה (שמקור משפחתו מיפו) ועם סוהיל עבד אל-כרים זיאדה, אף הוא מג׳באליה, מפקד שטח ומתמחה בחבלה שחוסל בשנת 2002.
לאחר שבלט בפעילות הטרור כבר בראשית דרכו, נשלח על ידי בכירי הזרוע הצבאית של חמאס להכשרות וקורסים באיראן ובסוריה. בהמשך היה ממקימי יחידת העילית של חמאס, הנוח׳בה, בצפון הרצועה. בשנת 2009 מונה לפקד על גדוד מערב ג׳באליה והתנסה בלחימה מול צה״ל במבצע עמוד ענן (2012) ובמבצע צוק איתן (2014).
בשנת 2015 מונה לראש המטה המודיעיני של חטיבת צפון רצועת עזה, והיה אחראי לאיסוף בנק המטרות על צה״ל והיישובים – מידע שהיווה בסיס משמעותי לתוכנית המתקפה ב-7 באוקטובר. הוא עסק בבניית התוכניות האופרטיביות לפשיטה על ישראל, במיפוי היעדים ובדיוק האימונים של הזרוע בפועל, במסגרת התוכנית שקיבלה לימים בצה״ל את הכינוי ״חומת יריחו״. יש לציין כי גלגול המסמך בתוך המערכת הביטחונית בכלל ובצה״ל בפרט נבחן בחודשים האחרונים על ידי ועדה בראשות האלוף במיל׳ רוני נומה, שלדברי דובר צה״ל טרם סיימה את עבודתה ולכן ממצאיה טרם הוצגו לרמטכ״ל, אייל זמיר.
על פי הודעת צה״ל ושב״כ שפורסמה לאחר חיסולו, אבו-חמזה היה אחראי על יישום התוכנית בהכנות בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר, פשט בעצמו לשטח מדינת ישראל בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 ופיקד בשטח על כוחות הפשיטה של חטיבת הצפון בזרוע. לאחר חיסולו התברר כי במהלך המלחמה הוא היה בין האחראים להחזקתם של 15 ישראלים חטופים, חיים ומתים, בהם גם חיילי צה״ל (מייה שם, הישאם א-סייד, עמית בוסקילה, אוריאל ברוך, ניק בייזר, רון שרמן, אליה טולדנו, שני לוק ועוד).
מערכת הביטחון אישרה באופן סופי את חיסולו של מפקד החטיבה הצפונית, אחמד רנדור, בנובמבר 2023. סמוך למועד זה אישרה המועצה העליונה בזרוע הצבאית למנות במקומו את חברו הטוב: אבו חמזה. היכרותו עם המרחב הגיאוגרפי – מתחת ומעל לפני הקרקע – ועם המפקדים והפעילים, כולל הכוחות הפועלים מול צה״ל, סייעה לו לפקד על מערכי ההגנה, המארבים והמטענים מול התמרון הקרקעי העצים של צה״ל בראשית המלחמה. במסגרת תעמולת חמאס ובכלי התקשורת בערבית הוא כונה ״שובר תוכנית האלופים״, בגלל האתגרים שהציב לצה״ל במלחמה.
תוך כדי המלחמה פעל לשקם את שדרת הפיקוד ובניין הכוח של החטיבה הצפונית בזרוע הצבאית, שספגה פגיעות קשות – וכל זאת תחת לחץ מתמשך שכלל תמרון צה״לי מהאוויר, מהקרקע ומהים. כך למעשה הפך לאויב מר של ישראל ופתח חשבונות אישיים מול בכירי קהילת המודיעין, שפעלו מסביב לשעון לאתרו ולחסלו. לפי גורמי ביטחון הוא שרד מספר ניסיונות חיסול, כשהבולט שבהם התרחש ב-27 במאי 2026 בעת מפגש בכירים בעיר עזה: סגן מפקד חטיבת העיר עזה חוסל אז, אך אבו חמזה הצליח להימלט.
עז א-דין ביכ
צילום: תיעוד ברשתות חברתיות לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים
כבר ב-15 במאי 2026, כשהשב״כ וצה״ל חיסלו את ראש הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-חדאד, נוצר חלל פיקודי חסר תקדים בצמרת. שמו של אבו-חמזה עלה כאחד המועמדים להחליפו – לצד מח״ט העיר עזה מוהנד רג׳ב ומח״ט חאן יונס מוחמד אל-ברים – או לחלופין להצטרף אל ״מועצת ההנהגה הקולקטיבית״, שנבחנה כחלופה לכך שלא יהיה מפקד אחד שיסומן ויחוסל כל הזמן, אלא אוסף מפקדים בכירים בעלי ניסיון פיקודי-מבצעי. התהליך הפנימי הזה רק הגביר את המוטיבציה בישראל לחסלו.
חרף העובדה שנזהר מאוד מלחשוף את עצמו בכלי התקשורת, ותמונותיו כמעט לא הופצו ברשת (למעט לאחר מותו), שמו בלט שוב אחרי פרסום עשרים הנקודות על ידי נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, שדחף להשגת הסכם הפסקת אש ושיקום רצועת עזה – אך גם לפירוז הרצועה מנשק. לפחות לפי פרסומים פלסטיניים, אבו-חמזה ובכירי הארגון שהבינו כי החבל סביב צווארם מתהדק תמכו בקו מדיני פרגמטי שכלל מסירה חלקית של האמל״ח שבידי חמאס, ולו בלבד להשיג רגיעה ארוכת טווח שבמסגרתה יוכלו להשתקם ולייצר מאזן יחסי מול צה״ל.
חיסולו ב-29 בספטמבר הפך לגאוות השב״כ בעידן דוד זיני, שכן בתוך 18 יום הצליחו בשירות, יחד עם צה״ל, לחסל שלושה מפקדי חטיבות של חמאס – אחרי חיסולו של מח״ט חאן יונס אל-יאזורי ב-11 בספטמבר ומח״ט רפיח נאאל אבו עובייד ב-15 בספטמבר – ואם לא די בכך, בזמן כתיבת שורות אלו הביאו גם לפציעתו הקשה של מח״ט חאן יונס הנוכחי: אבו-ענזה.
שרשרת הסיכולים הממוקדים של השב״כ וצה״ל מלמדת לא רק על המורכבות בהוצאה אל הפועל של מדיניות הסיכולים הממוקדים הישראלית, אלא גם על הלחץ שמופעל על בכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה – במיוחד כשמדי יום בחודשים האחרונים מוציא אל הפועל מרכז האש בפיקוד הדרום בין 3 ל-4 סיכולים ממוקדים נגד פעילים, מפקדי שטח ובכירים בארגון.
״הם לא באמת יכולים לדבר כמו שהם רוצים. לא יכולים לנוע כמו שהם רוצים. הם מתכננים פיגועים ואז פוגעים בהם. חלק מהם נחטפים. נפגעים להם אתרי ייצור אמל״ח. צה״ל מחזק את המכשול בקו הצהוב וגם דוחק אותו. משמידים להם מנהרות, פוגעים להם במשילות ומשמידים עמדות חמאס – ואחרי שצה״ל תוקף אותן מגיעים אזרחים ובוזזים להם ציוד״, הסביר קצין בכיר מפיקוד הדרום המצוי בהלך הרוח בזרוע הצבאית של חמאס. ״אנחנו מאמינים בצדקת הדרך, ושכל עוד אין החלטה אחרת – זה מה שנכון לעשות כדי למנוע פיגועים נגד חיילי צה״ל והעורף הישראלי. צריך לפגוע בזרוע הצבאית בכל דרך אפשרית. היקף המח״טים, המג״דים והמ״פים שחוסלו מדבר בעד עצמו. בזרוע הצבאית מדובר בדמויות בכירות, מעין המטה הכללי של הזרוע הצבאית״.
בצה״ל ובשב״כ נזהרים מלהתבטא על פעילות המיליציות הבדואיות החמושות, אך גם הן מייצרות לחץ גדול מאוד על חמאס וגובות ממנו לא רק מחיר בפגיעה בתשתיות, אלא גם בפגיעה בפעילים ובמפקדים, ואף מסייעות במבצעי חטיפה.
עוד אמר הקצין הבכיר בפיקוד הדרום כי המח״טים של חמאס חוששים להיראות בציבור ומעבירים פקודות רק בפתקים או על ידי שליחים. לכן אין משמעת גבוהה, חלק מהפקודים שלהם כלל לא ראו אותם, וקשה להטמיע מדיניות ולארגן את הכוחות ואת המשמעת בהתאם. לפי נתון שהגיע לידי וואלה, מתחילת הפסקת האש חיסל צה״ל 900 פעילים ומפקדים בזרוע הצבאית שזוהו בשמותיהם – מתוכם 200 רק בחודשיים האחרונים.
ברקע מרחפת השאלה מה יקרה אחרי הרכבת הממשלה החדשה: האם היא תפנה למיצוי ההליך המדיני – כשלכולם ברור שחמאס לא מתכוון להתפרק מנשקו ולמסור את האחריות על הרצועה לגורם שלישי – או שצה״ל יכפה עליו את פירוקו בתמרון קרקעי עצים בעיר עזה.
כך או כך, בסופו של דבר, בעומק המנהרות שנותרו – או החדשות שנחפרו בחודשים האחרונים – ובדירות המסתור, מי שחמק פעם אחר פעם מאש צה״ל הבין שהמרדף אינו שאלה של ״אם״ אלא של ״מתי״, במיוחד כשהמודיעין שהביא השב״כ והיכולת של צה״ל לסגור מעגלי אש מהירים השתכללו דרמטית. עבור אבו חמזה ויתר שרידי הנהגת חמאס, ההישרדות הפכה לשגרת חיים דמיונית שבה כל צעד מחושב מראש תחת צילו המאיים של הטיל – עד לאותה שנייה שבה השקט שוב מופר.