עם הצלחה לא מתווכחים, כדברי חז"ל, אלא סותמים את הפה בסופגנייה מוגזמת וממשיכים הלאה. ואין הוכחה מתוקה יותר להצלחתה הפנומנלית של הפשוטע, תופעת הרשת שהמציא בר אלמליח דונצוב, להלן בא"ד, מאשר אימוצה על ידי רשת אחרת, שלא לומר ה-רשת.
אימפריית הפחמימות רולדין, שכבר פתחה סניפים בלונדון (במו אוזניי שמעתי על מישהו, בלי שמות, שספג שיימינג מקולגה על כך שהזמין שם שוקו חם), הזמינה את בא"ד לייצר שמונה פרקים קצרצרים, כמספר ימי החנוכה, של מיקרודרמה בהמשכים ששמה, כיאה וכנאה, "לחיי הפחמימה". הפרקים עולים בעמודי הפייסבוק, אינסטגרם ויוטיוב של רולדין.
אתמול עלו לאוויר המסוכר שני הפרקונים/פרקוניצ'קים הראשונים, ויש בהם סגירת מעגל חמודה לסדרת הטלוויזיה "הפשוטע", שנעשתה בהשראת הדמות המקורית והערטילאית שברא בא"ד. את הסדרה צרכו בבינג'ים קשים ילדות בנות 10 ופרופסורים לאנתרופולגיה בני 50, ורק עכשיו הבנתי משהו שעמד לי על קצה הלשון, אבל לא הצלחתי לנסח: הרוח האסתטית-עיצובית שלה הייתה פרסומת של רולדין (היוצרים היו מעדיפים השוואות ל"ברבי" של גרטה גרוויג, אבל פחות, מצטער). כלומר, המיקרודרמה החדשה איננה הומאז' לסדרה של כאן 11. הפוך, גוטה, הפוך. הסדרה הייתה כל הזמן הומאז' לפרסומת של רולדין, ואנחנו לא ידענו.
נופר אלגאזי (ניב שטרית המהממת) בסדרת האם אפילו עבדה בסניף של "רולנדיניו", החיקוי הזול מאופקים. אז להתקדם לדבר עצמו זה ממש להגיע הביתה, עם צ'ק מוגדל וגושפנקה של ווינרים. יש משהו כמעט מרגש בהתקבלות המיינסטרימית הרחבה של בא"ד, שעצם קיומו (נשוי לגבר ואב לשני ילדי פונדקאות) עשוי (וצריך) לתקוע אצבע מוכתמת בריבה בעין של מגזרים חשוכים ומחשיכים למיניהם, שקצתם משמשים כתמיד לשון מאזניים זו או אחרת בהרכבת הממשלה הבאה.
ההומור של הפשוטע שואב בנדיבות מתרבות הטראש-פופ ועולם האוחצ'ות, וכמעט מתעוור מרוב קריצות עצמיות ופזילה לכל הכיוונים. כשהמוכרנית בפרק הראשון מודיעה על הפסקת סיגריה לקול מחאת הקונים, היא מתיזה: "אני לא אשמה שאין עובדים, אתם דור ה-Z כולכם יוצרי תוכן". המוכרן שמחליף אותה (בא"ד עצמו, שהוא הכל חוץ משחקן) שואל לאיזו ריבה התכוונו הניצים בתור שמכנים זו את זה תותי, פרוטי ודנונה ומאיימים (ספוילר: וגם מקיימים) לבטל את חתונתם הממשמשת ("את הזמנת טיול נון ריפאנדבל ליפן?!" נזעק תותי או פרוטי לשמע תוכניות הירח דבש האבוד של רעייתו או פרודתו לעתיד): ריבת תות או ריבת חלב. "אני מניח שהכוונה היא לריבת תות", הוא מחליט בהיעדר תשובה ומוסיף, "בתוך עמי אני יושב".
כמה מדויק. אם הסבתוש של בלבולי המגדר, בוי ג'ורג', קיבלה הזמנה למשכן הנשיא, אין סיבה שזה לא יקרה לבא"ד שהוא הפשוטע והפשוטע שהיא בא"ד. האמת שכל מה שנותר לו עכשיו זה רק להירכש על ידי אסף רפפורט, שהפשוטע סיפרה בפייסבוק (כמעט חצי מיליון עוקבים) כי הוא נמצא במגעים לקניית השמש.
ובאשר לאיכות הסופגנייה הנוכחית. מירי בלקין הייתה מזהירה מפני הרעלת סוכר וגלוטן כמובן, הקרדיולוגים יתריעו על חשש לטרשת עורקים ומבקרים גבוהי מצח וקפוצי ישבן ישאלו בפשטות מה זה הקשקוש הזה. אבל בתוך עמנו אנו יושבים ואם אין לחם (מיקרודרמות מאת סמי ברדוגו בבימוי עמוס גיתאי), נבלוס סופגניות באור, ולהקיא נקיא בחושך. אני הכי בעד שבא"ד יהפוך למאמי לאומי רשמי.
כל האלטרנטיבות האחרות פחות מפתות, ואם כבר יוצרי תוכן, הבו לנו עוד מהתוכן הזה, כי בהשאלה משיר הפרחה של עפרה חזה ואסי דיין, בתוך כל שיכון קטן, בית לדוגמה ואלף כיווני עשן מסתתרת איזו פשוטע עם ציפור קטנה בלב וסופגניית קצפת וניל בציפוי שוקולד לבן וקראסט שברי פיסטוק בבטן ובירכיים. על מי אני עובד? בא"ד הוא כבר לגמרי שם. אז בואו ונשתה לחיי הפחמימה, וחג שמח לנו.