כששלומי שבן קורא לך להשתתף בפסטיבל תל אביב שהוא מנהל אמנותית, בערב מיוחד לכבודך ובכיכובך, אתה לא מסרב לו. לפחות לא במקרה של מיקי שביב. "הפסטיבל הזה מעיר בי את כל הרגשות הנכונים", אומר שביב, מוזיקאי של מוזיקאים אבל גם של קהל שהצביע אמון בשיריו לאורך השנים ("אל תעזבי את תל אביב", "ריקוד לאור ירח", "או שאתה שר או שלוקחים אותך מפה", "עיניים ירוקות", "כוח משיכה" ועוד).
"נולדתי וגדלתי בתל אביב וביפו, והייתי תל אביבי בתקופה שתל אביב הייתה שייכת לתל אביבים. שלומי דיבר איתי פעמים רבות בעבר, העיניים שלו קרצו ורמזו, הוא החמיא פה ושם ומה אנחנו, בני אדם בסך הכל, אז הוחמאתי וגם התרגשתי, והכוכבים הסתדרו וגם הצדיעו והנה זה קורה".
שם הערב החד פעמי, שיעלה ביום חמישי 5.11 במוזיאון תל אביב (ובהפקת עיריית תל אביב-יפו), יהיה "מיקי שביב X טנגו – אז מה הסיפור". אוהבי הלהקה, שב-1985 הוכתרה כלהקת השנה במצעדי הפזמונים של רשת ג' וגלי צה"ל, מתבקשים להנמיך ציפיות כבר בשלב הזה. "אואזיס" הצליחה להתאחד, "טנגו" לא. "'טנגו' מעולם לא הייתה קיימת", מסביר שביב, "ולכן היא לא יכולה להתאחד". בפסטיבל יצטרפו אל שביב נגן הקונטרבס אלעד מוסקטל והמתופף יניב לובן, וביחד ינסו השלושה לשחזר את הקסם ההוא.
אז מה הסיפור באמת, גרסת שביב: "ב-1982 הוצאתי תקליט שדרים של 'אל תעזבי את תל אביב'. חשבתי להקים צמד עם חברי המתופף ז'אן פול זימבריס, צמדים היו פופולריים באייטיז, ומפני שלא יכולתי לקרוא לצמד מיקי שביב קראתי לו טנגו, כי צריך שניים לטנגו. אפילו לא היו תופים בשיר, אלא לינדראם, מכונת תופים דיגיטלית. שלום חנוך ראה את העטיפה של התקליטון בסטודיו של מנחם רגב והתחיל לתחקר אותי. הוא לא הבין מה בדיוק צמד פה אם אני הכותב והמלחין והמעבד והמבצע והמפיק".
"אבל אני הייתי ממש מאוהב בז'אן פול, כמתופף, כקומיקאי, כאדם, כחבר, כמכלול", הבהיר שביב. "ואז צירפנו להקלטות את הגיטריסט נאור דיין, כי חסרו לנו 2-3 זוגות ידיים. נאור הספיק להצטלם יפה לעטיפה של 'סידור קבוע', האלבום הראשון, ועזב לפני שהאלבום השני, 'אמונה שלמה' יצא לאור. שניהם נטשו אותי ברגע האמת, כשהגיע הזמן לקטוף את הפירות ולצאת להופעות, אבל בז'אן פול כאמור הייתי מאוהב ולכן זה כאב יותר. הוא הודיע לי שהוא מצטרף לחברי הטוב יהודה פוליקר, שאפילו נתתי לו לגעת לי בראש ולספר אותי, ואמר שצפויות לו 20 הופעות בחודש".
"מה עם הימים הנוספים בחודש, התעניינתי. אה, אותם הוא סגר עם יהודית רביץ", שיתף. "טראח, הלב שלי צנח. כשנאור הבין שז'אן פול מנגן כל החודש עם טנגו, הוא הלך לרמי וריטה על כל תצורותיהם. מצאתי את עצמי בלא כלום, בלי להקה, בלי פרנסה, וכשהופעתי עם שירים של טנגו אנשים אמרו: תביא את הלהקה, איפה הלהקה, ולך תסביר להם מה קרה שם".
בהמשך, סיפר שביב: "באמצע הייתה לי גלות מתמשכת שלא מרצון בקנדה ואמריקה, וכשחזרתי היו פה ושם דיבורים על איחוד אבל אני ידעתי שלא אעשה קומבינה זריזה רק בשביל כסף. באביב האחרון יצאה מהדורת ויניל כפולה וחגיגית של 'סידור קבוע', ובן שלו כתב עליה ב'הארץ' שהיא נשמעת כמו מיליון דולר. זאת כותרת שאפשר לעבוד איתה. שיתוף פעולה מחודש עם ז'אן פול ונאור לא הסתייע, אבל אלעד ויניב מביאים רגישויות של רוק ותובנות של ג'אז, הם מבינים כל שיר ושיר ועדיין ביקשתי מהם לשמור על 30 אחוז של מסתורין, וזה יהיה משהו חדש ואותנטי. זאת לא רפליקה של פעם, אבל לחובבי הנוסטלגיה עדיין יהיה על מה להתרפק. אתחיל עם השיר 'בינתיים', עם גיטרה קלאסית, כדי לדווח מהשטח מה קרה איתי בינתיים, בעשרות השנים האחרונות. כך הקהל יכיר אותי דרך מח העצמות שלי. אני חטיאר, מה לעשות, אבל יש לי מלא עוקבות ועוקבים חדשים, ואנשים מתאימים פתאום פרצוף לשירים שהם מכירים. זה כיף גדול. רק כשאצא לבמה אבין מול מה ומי אני עומד ואיך אוכל להרעיף על הקהל את אהבתי. בזמן אמת אני רואה ומרגיש מה הקהל הכי רוצה ונותן לו את רצונו. יש לנו רק 70 דקות בגלל אילוצי הפסטיבל, אבל אני רואה בהופעה הזאת מפתח לתחילת התרוצצויות מורחבות לאורך ולרוחב ולעומק של המדינה, להרביץ את התורה בכוחות מחודשים. יש בי שמחה וגם גאווה, אבל לא גאוותנות טווסים כזאת. גם בוב דילן חשב פה ושם שהוא לא רלוונטי. אני מרגיש מספיק רלוונטי וזה יופי. אז קדימה, בואו תנהרו בהמוניכם".
ביום שישי יתפרסם בוואלה תרבות ראיון נרחב עם מיקי שביב, האיש שהיה כאן, שם ובכל מקום, ניגן והופיע עם שלום ואריק, מאיר (אריאל) ושמוליק (קראוס), ואפילו כתב לאייל גולן. שביב ידבר על הקריירה המטורפת שלו ועל כל מה שלמד ב-74 השנים הראשונות של חייו. שווה לחכות.