יומיים לפני שהשיר שלי יוצא, הבית שלי התמלא מים.
אני עומדת מול הפסנתר ורואה איך הוא נשטף בזרם מהתקרה. האולפן, החדרים, ואז הבית כולו מוצף. את הטיימינג אי אפשר היה לביים. אני לא אגיד שצחקתי, אבל הרגשתי את המסר. ״לראות שוב את הדרך״ נכתב על להישבר ולחזור לאט, ובדיוק לפני שהוא יוצא, הכל שחור ואני חייבת לראות את הדרך כדי לצאת מזה.
נחזור רגע אחורה.
כשחזרתי לארץ מניו יורק, בחרתי לעצור את הקריירה שלי ולגדל את הילדים. תקופה ארוכה שכחתי איך נשמע הקול שלי והתמודדתי עם המחיר הנפשי והבריאותי שהעצירה הזו גבתה ממני.
כשהבנתי שכדי להחלים אני חייבת לחזור ליצור, חיפשתי מפיק לחומרים בעברית, וחברה חיברה אותי ליוסי מזרחי. את יוסי הכרתי המון שנים מרחוק, אבל הסגנונות שלנו כל כך רחוקים שמעולם לא חשבתי עליו כאופציה רלוונטית. ובכל זאת שלחתי לו את הדמו, מתוך אינטואיציה, ואמרתי: מעניין.
תוך זמן קצר הוא שלח לי גרסה עם גיטרות מטורפות וכמות לא נורמלית של רגש. פתאום שמעתי את עצמי שרה בעברית. התרגשתי ממש. אמרתי: ככה אני רוצה להישמע בעברית. ובאותו רגע הבנתי שזה האדם שאני רוצה לעבוד איתו.
במהלך העבודה על החומרים עם יוסי, חבר טוב, יהל דורון, הזמין אותי לסדנת הכתיבה שלו. זה היה ממש כשסיימתי להקליט את ״ראש למעלה״, ובדיוק מה שהייתי צריכה כדי לצלול בחזרה לכתיבה בעברית ולחזור למוזיקה. יהל נתן תרגיל שבו פיצחתי את השיר. אחר כך המשכנו לדייק אותו יחד עם יוסי. בכל ביקור שלו בארץ דייקנו שוב ושוב, והפזמון עבר הרבה גלגולים עד שהגענו לאיך שהוא נשמע עכשיו.
את כותבת שיר ואז הוא מחזיק אותך חזק בדיוק כשאת צריכה אותו.
השיר הזה בא להזכיר שאפשר לעצור, ולחזור מאיפה שהפסקנו. גם אחרי שנים, גם אחרי מלחמות, גם אחרי הצפות. מבחוץ, מבפנים. מה שזה לא יהיה, מה שכל אחד מאיתנו עובר: אפשר לקום מתוך החושך, ולראות שוב את הדרך.
ב-2.12 אופיע איתו בגריי תל אביב.
וגם יוסי יתארח :)