האם הבינה המלאכותית תהפוך את המוזיקאים למיותרים, או שדווקא תחדד את הערך של היצירה האנושית? שלושה מהשמות הבולטים במוזיקה הישראלית, ארקדי דוכין, יאיר ניצני וגיא מר מהדג נחש, התייחסו היום לעתיד המוזיקה בעידן הבינה המלאכותית, במסגרת כנס שבוע ה-AI באוניברסיטת תל אביב.
דוכין הזהיר מפני השתלטות האינטרסים הכלכליים על האמנות, ניצני טען כי את הטכנולוגיה אי אפשר לעצור ויש למצוא דרך להשתלב בה, ומר סבור כי גם בעידן האלגוריתמים, הקהל עדיין מחפש מקוריות ואותנטיות. את הפאנל הנחה עו"ד ד"ר אייל ברוק, שותף וראש תחום בינה מלאכותית במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות'.
דוכין הציג עמדה נחרצת נגד השימוש בבינה מלאכותית ביצירה מוזיקלית: "מישהו רצה לעשות כסף ולכן עשה את ה-AI. הטכנולוגיה עשויה לייצר בשלב הראשון אשליה של יצירה אנושית, אך לאורך זמן היא תתקשה לשמר עניין אמנותי אמיתי. עכשיו יהיה חלון הזדמנויות של אשליה שכן, ובשלב מסוים זה יתחיל להיות משעמם. הילד שלי בן 15 כבר משתעמם, ובשלב מסוים זה או ייעלם לגמרי או יהפוך לכלכלי. זו המצאה שרוצה למחוק את האמנות ולהשאיר צד כלכלי".
ניצני הציג גישה פרגמטית יותר, והזכיר כי תעשיית המוזיקה כבר התמודדה בעבר עם מהפכות טכנולוגיות ששינו את כללי המשחק: "כשיצאו ההקלטות הראשונות זה איים על המוזיקאים, וחששו שהרדיו יאיים על התקליטים, ואחר כך הדיסקים. היו המון התנגדויות, אבל בסופו של דבר חברות המוזיקה והטכנולוגיה מצאו דרך להסתדר. בהתחלה הן רבו והתנגדו, ואחר כך הן הסתדרו. בסופו של דבר את הטכנולוגיה אי אפשר לעצור, וחייבים לזרום איתה ולהגיע להסדר עם חברות הטכנולוגיה".
דוכין הסתייג מההשוואה והצביע על אחת הבעיות המרכזיות מבחינת האמנים: "אבל האמן תמיד מחוץ להסדר". הוא הזהיר מפני שימוש בקולות של אמנים ללא הסכמתם: "זה כמו שנכנסים לך הביתה, דוגמים לך את הקול וגונבים לך". לדבריו, בישראל הבעיה חריפה במיוחד, משום שלאמנים המקומיים אין בהכרח המשאבים להתמודד משפטית מול חברות טכנולוגיה בינלאומיות.
ניצני הצביע גם על שינוי שכבר מתרחש בתעשיית המוזיקה, שבה הנתונים והאלגוריתמים תופסים יותר ויותר מקום בתהליך גילוי האמנים והחתמתם: "אנחנו מקבלים כל יום 40 שירים חדשים לאימייל וכולם הולכים לפח. זה נשמע נורא משעמם וחוזר על עצמו, וכבר היום החברות מחתימות אמנים לא לפי המוזיקה אלא לפי כמות הצפיות ביוטיוב. מסתכלים על קצב הצמיחה ואזורי מוזיקה. זה הכול דאטה ולא מתבסס על האוזן".
כדי להמחיש את ההבדל בין נתונים לבין כישרון מוזיקלי, חזר ניצני למפגש הראשון שלו עם דוכין, לפני כ-40 שנה: "ארקדי בא אליי עם קסטה, וכששמתי את הקלטת בטייפ התחלתי לבכות. המוזיקה שלו נגעה בי. ידעתי שזה חייב לצאת לאור. להגיד לך שהיום יש מי שמקשיב? אני לא בטוח. אבל המוזיקה הטובה מגיעה מהחיים".
לצד זאת, ניצני סבור כי יש תחומים שבהם השימוש ב-AI במוזיקה הוא לגיטימי ואף מתבקש, למשל מוזיקה לסרטים ולפרסומות, שבהם לא תמיד נדרשת אותה רמת עומק וייחודיות אמנותית. לדבריו, במקרים כאלה הטכנולוגיה יכולה לספק תוצאה איכותית במהירות ובעלות נמוכה יותר.
גיא מר הצביע על הפער שבין היכולת של AI לייצר טקסט או לחן לבין היכולת ליצור שיר בעל אמירה מקורית, מורכבת ובעלת משמעות תרבותית. כדוגמה הביא את "שירת הסטיקר" של הדג נחש: "זה נשמע כמו מודל שפה, אז מה ההבדל? דוד גרוסמן הגדיר את זה כקפסולה של ישראליות, ומה שעושה את ההבדל זו הצורה החכמה של הקונטרסט בין משפט למשפט".
לדבריו, המודלים הקיימים מתקשים לייצר את החיבור הלא צפוי בין עולמות תוכן וסגנונות: "המודלים של הכתיבה סובלים מנימוס יתר כרגע, ואין להם את האדג' הזה לערבב בין קצוות, בין הפואטי לשפת רחוב. אם אתה נותן למודל לכתוב שיר זה נשמע כמו חיקוי, אבל זה בטח יתפתח".
מר התייחס גם לניואנסים התרבותיים, להגייה ולצורת הביצוע שמעניקים לשיר את אופיו הייחודי, וטען כי אלה עדיין אינם משוחזרים במלואם על ידי הבינה המלאכותית.
האם AI יוכל בעתיד לייצר גם שירי מחאה? מר לא פסל את האפשרות, אך הצביע על תופעה מעניינת שעשויה להתפתח במקביל להתקדמות הטכנולוגיה: חיפוש מחודש אחר מוזיקה שמתרחקת מהצליל המלאכותי. "האלטרנטיבה שזה מייצר היא שאנשים רוצים לייצר מוזיקה שמתרחקת מזה, מוזיקה יותר מחוספסת, ממקום אחר. הקהל לא מטומטם. אנשים רוצים את המשהו השונה".
לקראת סיום נשאלו המשתתפים מהו המרכיב האנושי שבינה מלאכותית לא תצליח לשכפל. ניצני הצביע על חוויות החיים, הרגשות והתשוקה שמניעים את תהליך היצירה: "כיוצרים, אנחנו יוצרים מתוך כורח ורצון ופאשן ותשוקה ואהבה וביקורת ורגשות. ל-AI עוד אין רגשות. זה מבוסס על כתיבת שירים וזיכרונות ותחושות ומה שעברת בחיים. נראה לי שהדרך עוד ארוכה. ל-AI אין את המרכיב הזה".